על רוחניות, החיים ודברים מעניינים
Random header image... Refresh for more!

קטגוריות — הגדרות

מהו חסד?

פוסט זה ינסה להגדיר את המשמעות של המושג "חסד" ומה עומד מאחוריו.

חסד הוא ה"ליטופים" או ה"צ'ופרים" שאנו מקבלים כתוצאה מאהבת היקום (או אלוהים – כרצונכם).
חסד יכול לבוא לידי ביטוי בהרבה אופנים. דוגמאות:

  • הרגשה ממש טובה ללא הסבר
  • אושר לא מוסבר או תחושת אהבה לא מוסברת
  • הבנות פתאומיות של מצבים בחיים
  • מתנות מהיקום כמו זכייה בפרס למשל

 

רוב האנשים לא שמים לב לחסד שנעשה איתם ולכן לא יכולים לראות שמדובר בחסד.

הסבר פשוט – מהו חסד?

הדרך הטובה ביותר להסביר את זה עלתה בי היום בבוקר כשהתבוננתי בחיים של הכלבה שלנו:

הכלבה מקבלת מאיתנו המון אהבה. ממש כמו בת בית אמיתית.
אנו קונים לה דרך קבע חטיפים טעימים (היא מקבלת 3 ליום), אוכל איכותי, צעצועים ובנוסף  היא ישנה איתנו במיטה (מדובר במיטה נוחה ביותר).

הכלבה אומנם מאד מתענגת על האוכל, החטיפים והשינה.
יחד עם זאת היא לא יכולה להעריך שאוהבים אותה, וגם לא יכולה להעריך את החטיפים, האוכל או השינה.
היא לא יכולה לדמיין את עצמה חיה חיים אחרים ולא מבינה שהתמזל מזלה לחיות עם בעלים שמאד אוהבים אותה – זה נראה לה מובן מאליו.

אנחנו אוהבים אותה בזכות מה שהיא ובזכות מי שהיא – היא לא צריכה לעשות כלום חוץ מלהיות עצמה – ככה היא הכי חמודה בעולם וככה היא מקבלת פרצי אהבה מתמשכים מאיתנו.

מתי לא נעים לה? באחד משני מצבים:

  1. היא עושה משהו שלא בריא לה כמו לאכול משהו מהרחוב או מהכביש ואז אנו צועקים עליה או שאם לא תפסנו אותה היא נהיית חולה ואז בנוסף היא גם עוברת פגישה לא נעימה עם הווטרינר
  2. אם היא מזהמת את הבית כגון לעשות צרכים בבית – אז אנחנו כועסים עליה והיא לא מקבלת חטיף למשך כל אותו היום.

ועכשיו לאנלוגיה:

לעיתים אנו מקבלים מתנות מהחיים: מציאת עבודה טובה, מציאת זוגיות טובה, הבנות פתאומיות שמאירות לנו חלק בחיים שלנו, או אפילו תחושת אהבה ואושר שעוטפים אותנו ללא הסבר לוגי.
כל אלה שקולים לאהבה, הליטופים, הנשיקות והחטיפים שהכלבה מקבלת.

מתי אנו מקבלים חסד?

כדי לקבל חסד אנו רק צריכים להיות עצמנו – מה שיצר אותנו אוהב את היצירה שלו כמו שהיא.
לעתים אנחנו לא מקבלים את עצמנו או מנסים לחקות אנשים אחרים – עקב אי קבלה של עצמנו.
כשאנחנו לא מקבלים משהו בנו אנו עוצרים אותו – זה בדיוק המבנה של מחסומים רגשיים ופסיכולוגיים.
זה בדיוק המקרה שאנו מפסיקים לקבל חסד כי אנחנו משנים את עצמנו מהמבנה המושלם שקיבלנו.
אם הכלבה הייתה חושבת שחזיר זו חיה יפה יותר והיתה מתחילה להסריח ולעשות קולות של חזיר – זה היה פחות נעים לנו והיא לא הייתה מקבלת ליטופים או חטיפים.
כשאנחנו פשוט אנחנו – החסד קורה – אז קבלו את עצמכם כמו שאתם. אתם יפים מאד ככה.

מתי קורים לנו דברים לא נעימים?

בדיוק כמו הדוגמא עם הכלבה:

  1. כשאנו עושים דברים שלא בריאים לנו – ואז אנו חולים כי אנחנו הולכים נגד הטבע שלנו ואנחנו צריכים להתנקות.
  2. כשאנחנו מזהמים את "הבית" שלנו. הבית שלנו יכול להיות 2 דברים: כדור הארץ והגוף שלנו.

אם אנחנו מזהמים את כדור הארץ אנו גורמים לתופעות של זיהום כגון וירוסים, זיהום סביבתי, שינויי אקלים והתפרצויות געשיות שונות.
אם אנחנו מזהמים את הגוף (הבית האמיתי שלנו)… טוב נו, את זה אין צורך להסביר.

פברואר 27, 2011   3 תגובות

מהו ה"אני"

בפוסט זה אנסה לענות על שאלה מורכבת ביותר: מהו הדבר הזה שאנו מכנים "אני".
זו לא שאלה פשוטה כלל; האם אני זה הגוף שלי? המוח שלי?  ואולי זה הנשמה שלי?
כשאני אומר: אני רוצה כוס קפה – מי זה אותו "אני"? וכשאני אומר "אני עייף" האם זה אותו "אני" שרצה כוס קפה קודם לכם? והאם זה אותו "אני" שרוצה להצליח בחיים" או זה שרוצה ילדים?
עוד דוגמאות: כשאני כועס, מיהו אותו "אני" שכועס, האם זה אותו "אני" שמאוהב בבחורה היפהפיה שזה עתה יצאתי איתה לדייט?

השאלה המהותית פה: האם יש שם משהו אחד אמיתי שאתם יכולים לקרוא "אני"?

מובן שלא – זה כל הזמן משתנה. זה כאילו יש לנו כמה אישייות (איך אומרים אישיות ברבים?) – אבל רק בגלל שאנחנו בתוך גוף אחד אנחנו לומדים להגיד לעצמנו שאנחנו מישהו אחד- אני.

אז מה זה ה"אני" הזה?

אז ככה: "אני" זה מה שנמצא "בי" (בתוך גופי) באותו הרגע

הדבר שלו אנו קוראים "אני" זה כל מחשבה, חווייה, רגש, מצב תודעה או כל דבר שמשתקף או מיוצר או קורה בי ברגע נתון.
כלומר אם אני כועס – אז באותו הרגע אני זה הכעס (הכעס שלי)
אם אני מאוהב – באותו הרגע אני זה האהבה,
אם אני חושב – באותו הרגע אני זה המחשבות,
ואם אני מודע – באותו הרגע אני זה השתקפות הדברים אליהם אני מודע (פוסט על מודעות יפורסם בקרוב).

ניתן לראות שאין דבר אמיתי שניתן לקרוא לו אני.
האגו (או המיינד) שכל כך בטוח בעצמו – למעשה בטוח בפנטזיה. הוא חושב שהוא ה "אני" וזה נכון באותו הרגע אבל כשהוא מפסיק לחשוב את זה ועושה משהו אחר כגון להתעצבן, אז ה"אני" זה כבר משהו אחר – עצבים.
"אני" זה מילה שבאה לבטא את מה שקורה בתוך גוף מסוים באותו הרגע אבל זה אמור להיות אמצעי ולא מטרה.
עובדה זו נובעת מראייה שכל הזדהות עם איזשהו "אני" אבסולוטי והשגת דברים "בשבילי" בלבד – בסופו של דבר רק פותחת איזשהו תיאבון בלתי נגמר וגורמת בסופו של דבר לסבל.

לעומת זאת – כש"אני" פועל להשגת דברים כדי לשרת מטרות נעלות יותר (וזה כבר מושג סובייקטיבי לחלוטין) מובילה לתחושות טובות. שימו לב איך אתם מרגישים לאחר שנתתם מעצמכם, בין אם לנזקקים, למבקשים או למטרה טובה (בעיניכם).

פוסט זה אמור לפתוח דיון. אשמח אם תגיבו \ תשאלו \ תביעו דעה שתתרום לדיון ציבורי על שאלות מהותיות כאלה.

אוגוסט 5, 2010   3 תגובות

בראשית

בראשית הייתה קיימת רק תודעה. ללא מרחב וללא זמן. לא היה לזה גודל, לא היה לזה צבע ולא עבר שום זמן כך שהכל "קרה בבת אחת"

כפי שהוגדר בפוסט הקודם: הכול היה מיוצג בתודעה: כל מה שקרה, כל מה שקורה ברגע זה (אתם קוראים את הפוסט הזה) וכל האפשרויות של העתיד. הכל היה מיוצג.

לתודעה היה חסר משהו כדי שהיא תוכל להיות מושלמת.
הדבר שהיה חסר לתודעה זה חוויה: אם הכל קיים בתודעה, ניתן רק להיות מודע אליו, לא ניתן לחוות אותו. ("יש הבדל גדול בין לדעת את הדרך וללכת בדרך…")
ולכן התודעה הייתה צריכה ליצור חוויה.

השאלה הגדולה היא: איך תיצור התודעה משהו חדש אם כבר הכל קיים בה? איך משהו מושלם יכול להוסיף משהו אל עצמו? הרי זה כבר מושלם.
כמובן שזה בלתי אפשרי.

ולכן במקום להוסיף, התודעה פערה בעצמה חור (להחסיר במקום להוסיף, לא שהיו ברירות כלשהן). מעין "פצע".
החור הזה שנפער בתודעה הינו המפץ הגדול כפי שאנו מכירים אותו או יותר נכון "הקריעה הגדולה" והיווצרות החומר.

מכיוון שדברים שואפים לאיזון – הוואקום שואב אליו מה-"יש" ולכן אל תוך הוואקום הזה נשאבים חלקים מהתודעה, עוברים תהליך של חווייה ומתהווים מחדש במרכז ה"חור" (מרכז היקום) כישות נעלה שהיא מודעת גם ברמת הייצוג וגם ברמת החוויה.

אחרי הרבה זמן שהתודעה חוותה את עצמה כוואקום, ככוכבים, כמרחב וכזמן, נוצר מצב בו התודעה רוצה לחקור ולהבין טוב יותר את החוויה.
כך נוצרו בני האדם כחלק מהיקום שמנסה להבין את עצמו ושהחוויה הינה החלק המרכזי בחייו.

על תהליך החוויה הזה של בני האדם עוד נדון בהמשך…

כל הכתוב בפוסט זה הינו השערה פילוסופית של כותב הפוסט שנובעת מהתבוננות בחיים ובקיום – אשמח אם תעזרו לי לפתח זאת בתגובות או במייל.

יולי 7, 2010   2 תגובות

מהי תודעה ומהו ייצוג?

מהי תודעה? אם התודעה שלנו היא חלק עליון בנו ששולט על חלקים אחרים – האם יש חלק עליון יותר שמודע אלינו מבלי שאנו נהיה מודעים אליו?
בפוסט הבא ננסה להגדיר ולנתח את הדברים.

תודעה מורכבת מ:

  1. אוסף של ייצוגים.
  2. מודעות
  • ייצוג הוא שמירה או אחסנה של משהו פיזי כלשהו בצורה חסכונית
  • מודעות היא היכולת או האיפשור לגשת אל האובייקט המאוחסן.

דוגמא לייצוג: צילום או תמונה של מישהו – לא האדם האמיתי נמצא בתמונה אלא ייצוג שלו.
דוגמא לייצוג בתודעה: זיכרון – אנחנו יכולים להיזכר בטעם של תפוח, בריח שלו ובמגע שלו אבל אנחנו לא באמת אוכלים אותו… זה רק משהו שצף בתודעתנו

חלקי הגוף גם מיוצגים במוח, אחרת לא היינו יכולים להיות מודעים אליהם.
הייצוג של חלקי הגוף במוח נעשה באמצעות תאי עצב המובילים מאותו איבר עד המוח. (איזור מסויים דמוי פלח משולש מהאונה הקודקודית עד מרכז המוח ליתר דיוק)

תודעה הינה אוסף של ייצוגים והיכולת "לגשת" אליהם (להיות מודע אליהם)

אצל בני אדם אמנם האיברים מיוצגים במוח אבל עד גיל 4-6 חודשים עוד אין אפשרות לגשת אליהם.
לוקח זמן עד שהתינוק מפתח "אני" שיכול לשלוט על האיברים שלו.
ה"אני" הזה הוא הרשות שיכולה לחלק את תשומת הלב שלו בין הדברים השונים המיוצגים במוחו כלומר "לשים לב" או "להיות מודע" לייצוג כלשהו.

שני כלים עיקריים של התודעה האנושית שקיימים כפונקציה של גורם הזמן:
1. זכרון – מייצג את העבר ופונקציונלי בעיקר עבור למידה
2. דמיון –  מייצג את העתיד ופונקציונלי בעיקר עבור תכנון, יצירה ופתרון בעיות.

כמו שהיד שלנו קיימת פיזית. היא מיוצגת במוח. המוח יודע על קיומה של היד אבל היד לא יודעת על קיומו של המוח. האם גם אנחנו מיוצגים איפשהו? האם כמו היד יש חלק עליון יותר שמודע אלינו מבלי שאנו נהיה מודעים אליו? האם ניתן לשאול את השאלה הזו על כל היקום?

השערה פילוסופית: כל היקום נגרם כתוצאה מאקט של תודעה.

כל זאת בפוסט הבא

יולי 1, 2010   אין תגובות

טוב ורע

טוב ורע זה מושגים מאד מופשטים ולרוב הם משתנים מאדם לאדם – מה שטוב לאדם אחד יכול להיות רע לאדם אחר.

מה שאני מתכוון לעשות פה זה להסביר לכם מה זה בדיוק טוב ורע.

בספר בראשית כתוב שבגן העדן היו שני עצים: עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. אנשים בטעות קוראים לזה עץ הדעת אבל בספר בראשית כתוב במפורש: עץ הדעת טוב ורע. לאחר כל העניין עם הנחש ואכילת פרי עץ הדעת טוב ורע אלוהים אמר: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם… כלומר מאותו הרגע נוספה לאדם היכולת לחוש טוב ורע. ממש כמו אלוהים!

טוב ורע הם למעשה התוצאה המתקבלת בהרגשה כתוצאה מהתאמה או חוסר התאמה של גירויים אצל בני אדם: אצל כל בני האדם יש מעין "מנעולים". המנעולים הללו מתעצבים ע"י התניות (כלומר דברים שלמדנו בדרך ה- "אילוף"), הרגלים ומגבלות הגוף אבל עוד לפני כן – ל"מנעולים" הללו יש עיצוב ראשוני הקשור בטבע האמיתי שלנו.

הגרויים שאנו מקבלים הם כמו מפתחות. אם המפתח מתאים למנעול – נפתחת דלת של תחושות טובות (ברמה כזו או אחרת) – זה נקרא "טוב". אם גירוי מסויים לא מתאים למנעולים, משתחררת מעין "תגובת הגנה" כלומר תחושות לא נעימות בגוף או ברגש – זה נקרא "רע"

כך שלמעשה "טוב ורע" זה בעצם "מתאים" ו- "לא מתאים".

ניקח שתי דוגמאות: דוגמא ראשונה הורים שמעידים על הילד שלהם שהוא "ילד טוב". הם מתכוונים שההתנהגות שלו מתאימה לציפיות \ רצונות שלהם. (לעומת "ילד רע" שההתנהגות שלו לא מתאימה לציפיות \ רצונות שלהם).

דוגמא שנייה: "הרגשה טובה". אנו מגדירים הרגשה טובה כאשר תחושות נעימות מציפות את גופינו הן פיזית והן מנטלית.

"הרגשה רעה" אנו מגדירים כאשר תחושות לא נעימות, מציקות או כואבות מציפות את גופינו.

"נעים" זה כמו "מתאים" ברמה הגופנית.

הפונקיונליות של טוב ורע היא שהם נותנים לנו את היכולת לנתב את חיינו בהתאם לטבע האמיתי שלנו. כלומר לעצב את חיינו כפי שהטבע האמיתי שלנו אמור להכתיב לנו – אל הטוב אותו אנו חווים כמתאים.

בעייה קטנה היא שכפי שאמרנו – גם התניות, הרגלים ומגבלות הגוף מכתיבים לנו טוב ורע.

השאלה האמיתי היא איך נדע להבדיל בין טוב או רע שמגיעים מהטבע שלנו ואמורים לכוון אותנו בחיים לבין טוב ורע המגיעים ממקומות של מגבלות הגוף האנושי.

כל זאת ועוד בפוסט הבא.

יוני 8, 2010   אין תגובות