על רוחניות, החיים ודברים מעניינים
Random header image... Refresh for more!

החיים כשיעור (או – חוק הקארמה) וכיצד להמנע מסבל מיותר

הרבה פעמים אנו שומעים ש- "החיים הם בית ספר". המשפט הזה תמיד מעלה הרהורים. תמיד יש תחושה שלא סתם אנחנו קיימים, שהחיים האלה הם רק חלק מתוכנית גדולה יותר ושכנראה חשוב מאד אילו החלטות ותוצאות נפיק מהחיים האלה.

אני לא מתכוון לדבר פה על מיסטיקה, גלגולי נשמות וגם לא על שכר ועונש בפני בית דין של מעלה.

תחת זאת אני מתכוון להראות לכם ניתוח אבסטרקטי של חוק חשוב בחיים שחוזר על עצמו ושהכרה והבנה של חוק זה יכולים לחסוך לכם הרבה זמן וסבל.

החיים בנויים בצורת שיעור בתוך שיעור בתוך שיעור… (וכן הלאה).  כל שיעור הוא כמו מבוך כזה שהדרך לצאת ממנו כרוכה בהבנת המבוך. אם לא הבנו את השיעור – אנו ממשיכים ללמוד אותו שוב ושוב עד להבנת המהות שלו.
ברגע שלמדנו את השיעור והבנו את מהותו – זה כמו לצאת מהמבוך – היישר אל מבוך גדול יותר שמקיף אותו.
כלומר – יצאנו מהשיעור ו"עלינו כיתה" במקום "להשאר כיתה" .

דוגמא: אני שחקן שחמט מצוין שמשחק פעם ראשונה בטורניר שחמט. כל פעם שאני מפסיד משחק אני מתעצבן. ככל שאני יותר עצבני אני פחות מרוכז. ככה אני מפסיד משחק אחרי משחק…
ככה טורניר אחרי טורניר… עד שאני מבין שהשיעור פה הוא איך לא להתעצבן.
לאחר שהבנתי והפנמתי את השיעור (ורוכש כלים להתמודדות עם העצבים) אני מתחיל לנצח בטורנירים.
דוגמא פשוטה אך אותו דבר יכול להיות עם עבריין שמוצא את עצמו כל פעם בכלא מחדש.

לפעמים הבנו שיעור מסוים ועברנו לשיעור הבא ואז, 20 שנה לאחר מכן אנו נוהגים בניגוד לשיעור זה ואז החיים מחזירים אותנו אחורה עד לרמה הזו. אין זה אומר שנצטרך לעבור הכל מהתחלה. כשנזכר מהו השיעור – נוכל לחזור לנקודה בה היינו. יחד עם זאת זוהי חווייה מתסכלת לחוות ריגרסיה שכזו.

"שיעור" או "מבוך" כזה שחוזר על עצמו עד שמבינים אותו – קרוי אצל אנשים רבים "קארמה" .

איך לא להכנס לקארמה

הדבר הכי חשוב בפוסט זה הינו הבנת הגורמים לקארמה, כלומר הגורמים העיקריים לכניסות לשיעורים כאלה.
הסיבה לכניסה לקארמה היא תגובה מתוך תשוקה או מתוך סלידה.

ועכשיו בעברית:

אנו נכנסים לשיעור כאשר אנו פועלים מתוך:

  • תשוקות כגון: תיאבון, מין, התמכרויות שונות, צורך חומרני מיותר.
  • סלידות כגון: כעס, פחד, לחץ, שנאה

דוגמא א'- פעולה מתוך תשוקה:
אני אדם נשוי עם ילדים. פגשתי בחורה יפהפיה שמביעה בי עניין. לאחר שנים רבות של נישואים היא מעוררת בי תשוקות שלא חוויתי שנים. היא מזמינה אותי לביתה, אני כמובן מתפתה. אישתי מגלה על כך בדרך כזו או אחרת. מתחילים ריבים מהם כולם סובלים כולל הילדים אך בעיקר אני. שנתיים לאחר מכן העניין שוכח ושוב אני פוגש בחורה יפהפיה – האם הבנתי את השיעור???
אם מלכתחילה הייתי מוותר על הסטוץ עם הבחורה, הייתי מרגיש החמצה אבל היו נמנעים חודשים רבים של סבל.

דוגמא ב' – פעולה מתוך כעס:
נהגתי בכביש – רכב חתך אותי בצורה מסוכנת וגרם לי לבלימת חירום. אני יוצא עצבני מהרכב וצועק לו שהוא נוהג ממש גרוע. הוא משיב שאם היו לי עיניים בראש הייתי שם לב אליו ושאני זה שלא יודע לנהוג. אני מתעצבן מהחוצפה שיש לו ומתקרב אליו – אומר לו שכדאי לו לסתום את הפה. הוא אומר לי שאני צריך לסתום. מתחילה מריבה. אנחנו תובעים אחד את השני. כשנה לאחר מכן אנחנו נמצאים בהליכי משפט כשהיחידים שמרוויחים מכל זה הם עורכי הדין של שני הצדדים.
אם הייתי פשוט עוקף אותו מלכתכילה מבלי לומר דבר, נכון שהייתי נשאר עצבני אבל אולי לחמש דקות. אחרי 5 דקות זה היה נגמר.
כך הייתי נמנע מלהכנס לקארמה של שנה שלמה וסבל רב.

סיכום:
כדי להמנע מלהכנס לקארמה – יש לשים לב שאנו לא פועלים מתוך תשוקות או מתוך סלידות.
איך עושים זאת? פשוט נמנעים מלהגיב מיד. לומדים להגיב כשעה אחרי הגירוי.
לתירגול המנעות מתגובות אוטומאטיות – מומלץ לתרגל או ללמוד טכניקות התבוננות שונות : מדיטציות, נשימות ושליטה עצמית הן כל מיני טכניקות שיכולות לעזור להמנע מתגובה מתוך כעס או תשוקה.

7 תגובות

1 איתן בירשאן { 11.02.10 ב 13:10 }

פוסט מצויין! אכן, הרבה הרבה סבל יכול להיחסך אם רק לוקחים קצת זמן לחשוב לפני שמגיבים. אהבתי את ההסבר על השיעורים בחיים, שחוזרים עד שאנחנו לא מפנימים אותם. זה גורם לי לראות את עצמי קצת כמו איזשהי דמות במשחק מחשב, אבל גם לחשוב איזה שיעורים עדיין לא הפנמתי ואיפה אני עדיין נאבק- טוב צריך לחשוב על זה קצת…

[Reply]

2 אורנה { 11.21.10 ב 21:55 }

מאד נהניתי לקרוא נתן לי המון חומר למחשבה.
איפה אני פועלת מתוך אימפולסיביות .למה יש אנשים שתמיד אבל תמיד לוחצים לי על הכפתורים.
למה באמת כשיש לי הבנה ברורה של שיעור יש שיעור מורכב יותר אחריו.
למה אני לא מצליחה להבין איפה אני טועה באמת כשאני מזהה דפוסי פעולה חוזרים ונשנים.
ועוד ….אך לא אתיש אתכם… רק תודה

[Reply]

admin Reply:

התגובה שלך מעניינת מאד.
בעיקר השאלה למה באמת כשסוף סוף יש הבנה ברורה של שיעור – יש שיעור מורכב יותר אחריו.
זה מעניין כי השאלה שאליה כל זה מוביל היא מהו השיעור הסופי? ומה קורה אחריו?
התחושה שלי (וזאת כמובן תחושה בלבד) היא שהשיעור הסופי לא קשור באדם עצמו אלא בישות החברתית, כלומר – השיעור הסופי הוא השיעור של כולנו וקשור ביצירת גן עדן עלי אדמות עליו דיברתי בפוסטים הקודמים.

[Reply]

3 מישי { 11.22.10 ב 20:42 }

בוא ניקח את הדוגמא של האישה היפה…..מה אם כן הלכת אחרי האימפולס ובגדת ואישתך עזבה? מה אם אחרי שאישתך עזבה גילית שרצית לעוף ממערכת היחסים כבר המון זמן? מה אם מימשת את התשוקה הזו, שהיתה קבורה שנים ורק עכשיו, כשהעזת לממש, גילית עולם חדש ויפה יותר? האם לעולם אין לפעול ברגש? אני לא מסכימה כל כך……לפעמים זה טוב מאוד לפעול ברגש ומתוכו. אנחנו סך הכל אנשים…חבילה צרורה של רגשות….ואני לא רואה תשוקה כרגש שלילי. זה שהאנושות המערבית כופה עלינו מונוגמיה – זה זה הדבר השלילי. יפה הפוסט הזה שלך…מגרה מחשבה:)

[Reply]

admin Reply:

תודה על התגובה 🙂
אני מניח שהדוגמה שאת נותנת פה היא עניין שונה לגמרי. אולי במקרה זה השיעור הוא לעזוב כשרוצים ולא להעניש את עצמינו. כל עוד לא למדנו שיעור זה נמשיך לסבול בזוגיות רעה.
הכוונה פה היא אינה "לא לפעול ברגש" אלא לא לפעול מתוך כעס או מתוך תאווה באופן אוטומטי. ברור שאנו אנושיים ועם זה גם אין מה להתווכח – כל מה שאני מנסה להגיד זה שבמקרים של כעס או של תאווה – הגוף "משתלט" עלינו ואנו פועלים על טייס אוטומטי. מזה בדיוק פוסט זה בא להזהיר…

[Reply]

4 מישי { 11.22.10 ב 21:46 }

איך יכול להיות שכל תגובה מרגש היא בהכרח תגובה לא טובה? האם תמיד צריכים לחשוב לפני כל פעילות/תגובה אמוציונלית שאתה מגדיר "לא טובה?" או "מזיקה"? למה ככה?

[Reply]

admin Reply:

שוב – לא כל תגובה מרגש היא לא טובה. רובן כן טובות.
רק תגובות אוטומטיות הקשורות בתאוות או בסלידות.
תגובה אוטומטית מתוך תאווה מובילה להתמכרות או לחזירות
תגובה אוטומטית מתוך סלידה מובילה לאלימות או לבהלה.

[Reply]

שלח תגובה