על רוחניות, החיים ודברים מעניינים
Random header image... Refresh for more!

ראיון עם המורה הרוחני קאביו

איך הגעת להיות מורה רוחני?

לאחר ההתעוררות הרוחנית היתה תקופה בה לא דיברתי על זה עם אף אחד. חייתי את החיים הרגילים ודיברתי עם אנשים באופן רגיל, מבלי לשתף, לקרוא לזה בשם או לנסות לתאר את השינוי שחל.

בשלב מסויים הרגשתי שאם אמשיך לשמור את האמת הזו לעצמי, אז על המצבה שלי יהיה אפשר לכתוב "קאביו – היה מואר וקמצן", ולא מצא בעיני שאקבל את התואר השני מבין השניים. אז החלטתי להסכים לחלוק את האמת שאני רואה עם אנשים אחרים.

ראיתי שיש אנשים רבים מסביב שיש בהם כמיהה לחופש שעליו דיברו הבודהא וכל המורים הרוחניים מאז תקופתו, וראיתי גם אנשים רבים אף יותר, אלה שאינם מחפשים, השרויים בסבל והוא נראה להם ללא-מוצא. ראיתי שאם אחלוק את הדרך שלי ואת התגלית שבסופה, אוכל לעזור לשני סוגי האנשים – גם לאלה שלא התחילו עדיין לחפש, ולא יודעים עדיין שיש חופש מהסבל, וגם לאלה שכבר מחפשים אך אולי תועים בשבילים שונים, או שהמטרה לא ברורה להם או שהם חווים בילבול כזה או אחר.

מהי רוחניות?

רוחניות היא בסך הכל מילה, וכמו כל מילה יש לה משמעות אחרת עבור כל אדם שמשתמש בה. כשאני אומר "דרך רוחנית" אני מתכוון אל ההיענות לכמיהה העמוקה שיש בליבנו אל האמת. אל אמת שהיא מסתורין שאנחנו לא יודעים מהו, אבל אנו חשים בקיומו. זהו מסתורין שאי אפשר ממש לומר אותו במילים, אך הוא מאד קשור באהבה, חופש, פשטות ותום.

הדרך שאני קורא לה "רוחנית" היא הדרך שעושה אדם כשהוא נענה לכמיהה הזו. זו הדרך מעולם של אשליות המחשבה ואשליות הסבל אל עבר קיום באמת.

 

האם בידו של האדם היכולת להפוך את חייו לחוויה טובה או נעימה יותר? האם הוא יכול לבחור בכך, או שאין כלל יכולת בחירה?

הדרך האותנטית ביותר שאפשר ללכת בה, היא דרך האמת שאתה רואה כרגע. אם אדם, כמחפש, חווה שהוא הבוחר של חייו ושל דרכו, אז לדעתי להעמיד פנים שהוא אינו הבוחר יהיה בריחה ושקר. הדבר האותנטי והאמיץ בעיני לעשות, במצב הזה, הוא בהחלט לבחור. הוא לעשות בחירה טוטאלית ונחושה בדרך רוחנית שמובילה להארה. יקרא לזה האדם בכל שם שיקרא לו – הארה, חופש, 'העצמי האמיתי' או 'אלוהים', הבחירה ללכת בדרך הזו ולהגיע אל המטרה, היא בחירה שבעיני חייבת להיעשות.

בהמשכה של הדרך עניין קיומו של הבוחר מתחיל להתערער, כמו אמונות ותפיסות רבות נוספות, אבל אני מציע לא לקשור את העגלה לפני הסוסים, כלומר לא לדמיין ש'אין בוחר' לפני שאתה באמת רואה את זה.

בעצם אני אומר שקיים "בוחר" כהנחת עבודה. כהנחת עבודה נגזר עליך לעבוד עם מי שאתה כרגע. האדם הזה שהוא אתה, אפילו אם הוא אשליה, צריך להתקדם הלאה. הבוחר הזה, אפילו אם הוא אשליה, חייב לעשות את הבחירה להשתחרר. בצעד הבא בדרך, אם פתאום אתה מזהה שאינך הבוחר, אז הדברים משתנים. אז המחפש מגיע לשלב בדרך, שבו הוא מטיל ספק בעצם היותו הבוחר או המכוון של חייו, ולמעשה מטיל ספק בעצם קיומו כ"אינדיווידואל" נפרד, כפי שתפס זאת עד אותו יום. אז הדברים כבר משתנים. אך לא נוכל להתעלם מהעובדה – האדם הגיע להכרה ש'אין בוחר' משום שבתחילת הדרך עשה את הבחירה ללכת בדרך זו.

מדוע יותר ויותר אנשים מרגישים אבודים, ומרגישים צורך בשינוי כיוון בחיים?

בבסיס אנשים מרגישים אבודים, ותמיד הרגישו אבודים במהלך ההיסטוריה, בגלל התחושה העמוקה של ניתוק פנימי מהמהות האמיתית שלהם. התחושה הזו היא ממשית, כי המהות האמיתית הזו נחוותה באופן רוטט וחי, גם פיזית, בשנות הילדות שלנו, והיא זכורה לנו. לכן אנחנו זוכרים ויודעים שאנחנו מנותקים ממשהו גדול וחשוב. אנו יודעים שאנחנו גולים מביתנו האמיתי, וזוהי התחושה של היות-אבוד.

בכמה עשורים האחרונים תחושה זו מתעצמת, מכיוון שבעבר היו יותר אשליות חברתיות ודתיות שאפשרו לאדם להסוות מעצמו את תחושת היותו אבוד. מחשבות כמו "אני חלק מעם מסויים" או "אני שייך לדת מסויימת", אפשרו לאדם לסמם את עצמו, ולשכך את הכאב של היותו אבוד וגולה. בעשורים האחרונים המבנים החברתיים והדתיים האלה התפרקו במהירות רבה, משככי הכאבים נעלמו, ולכן התגבר הכאב, שהוא בעצם לא הבעיה עצמה, אלא הסימפטום. וכמו כל סימפטום הוא טוב לנו. הוא טוב כי הוא מזהיר אותנו שקיימת בנו מחלה, ושיש צורך להירפא ממנה.

מהו הסבל?

אין צורך שאסביר מהו סבל. כל אדם שליבו אינו אטום לחלוטין ועיניו אינן עיוורות לחלוטין, יודע טוב מאד מהו הסבל.

ובכל זאת, מה ההבדל בין כאב לסבל?

כאב הוא תגובה טבעית של הגוף, ובמידה מסויימת גם של המיינד, לחיים הפיזיים. לעומת זאת, סבל הוא כל סיפור מתמשך, מציק, מטריד, מפחיד, מכעיס או מעציב, שמתקיים לאורך זמן במחשבה, ויוצר קיום שמלא באותו פחד, כעס, טרדה, עצב או לחץ.

מהו אם כך המקור לסבל?

הסבל קיים כל עוד אנחנו חיים לאור מחשבתנו. כל עוד תשומת הלב שלנו ממוקדת במחשבות שלנו על עצמנו, על העולם ועל הקיום, אנחנו למעשה עיוורים למציאות העמוקה שלנו, שבה אין סבל כלל. האשליה שיוצרות המחשבות, שהיא סמיכה ורבת עוצמה, מסמאת את עיננו מלראות את המהות האמיתית שלנו שהיא מקור האהבה, החוכמה והבהירות, ושאין בה שום סבל.

כמורה רוחני, מה אתה מציע?

כמורה רוחני אני מציע שני דברים עיקריים:

 1. את השיתוף שלי, של החוויה שלי, לגבי סופה של הדרך הרוחנית. אני רוצה להדגיש באוזני האנשים, ובעיקר באוזני המחפשים הרוחניים, שלדרך הרוחנית יש סוף ברור, שדובר ותואר בעבר, ומשום מה, מסיבות שונות ומוזרות אנשים נוטים לשכוח אותו או לא להתייחס אליו. במצב זה אנשים הולכים בדרך שאין לה סוף, אל עבר "התפתחות רוחנית" במרכאות, שהיא סוג של שיפור עצמי, של שיכלול אינסופי, שלעולם אינו מגיע אל המטרה עצמה, שהיא ההארה.

2. אני מציע ליווי בדרך הרוחנית. זהו אינו ליווי במסגרת יחסי מורה-תלמיד (או guru-disciple) במובן המסורתי של המילה, אלא מתוך ראייה של התלמיד כמנהל החיפוש ויוצר הדרך, כאשר אני כמורה יכול לייעץ לו, לכוון אותו, ולהתריע בפניו בפני מלכודות או דרכים שגויות.

בנוסף, יש אנשים רבים שיש להם שאלה או שאלות שהם כמהים לתשובה עליהן, או שהם זקוקים לתשובה זו כדי לקבל השראה או אנרגיה ליציאה לדרך או להתקדמות בה. עבור אנשים אלה אני זמין גם דרך פגישות אישיות, אך גם באופן חופשי ובחינם דרך האתר שלי ובנוסף גם דרך הפורום באתר תפוז.

1 תגובה

1 אפרת { 02.26.12 ב 13:18 }

אני לא חושבת שיש קיום לרוחניות כשהא עומדת לבדה ללא קשר למציאות הגשמית בה אנו חיים. רוחניות כשלעצמה אינה יותר ממשהו נחמד וחביב שעוזר לאדם לברוח מהמציאות. רוחניות אמיתית מתחברת בהווייתה לגשמיות ומקדשת אותה.

[Reply]

שלח תגובה