על רוחניות, החיים ודברים מעניינים
Random header image... Refresh for more!

בראשית

בראשית הייתה קיימת רק תודעה. ללא מרחב וללא זמן. לא היה לזה גודל, לא היה לזה צבע ולא עבר שום זמן כך שהכל "קרה בבת אחת"

כפי שהוגדר בפוסט הקודם: הכול היה מיוצג בתודעה: כל מה שקרה, כל מה שקורה ברגע זה (אתם קוראים את הפוסט הזה) וכל האפשרויות של העתיד. הכל היה מיוצג.

לתודעה היה חסר משהו כדי שהיא תוכל להיות מושלמת.
הדבר שהיה חסר לתודעה זה חוויה: אם הכל קיים בתודעה, ניתן רק להיות מודע אליו, לא ניתן לחוות אותו. ("יש הבדל גדול בין לדעת את הדרך וללכת בדרך…")
ולכן התודעה הייתה צריכה ליצור חוויה.

השאלה הגדולה היא: איך תיצור התודעה משהו חדש אם כבר הכל קיים בה? איך משהו מושלם יכול להוסיף משהו אל עצמו? הרי זה כבר מושלם.
כמובן שזה בלתי אפשרי.

ולכן במקום להוסיף, התודעה פערה בעצמה חור (להחסיר במקום להוסיף, לא שהיו ברירות כלשהן). מעין "פצע".
החור הזה שנפער בתודעה הינו המפץ הגדול כפי שאנו מכירים אותו או יותר נכון "הקריעה הגדולה" והיווצרות החומר.

מכיוון שדברים שואפים לאיזון – הוואקום שואב אליו מה-"יש" ולכן אל תוך הוואקום הזה נשאבים חלקים מהתודעה, עוברים תהליך של חווייה ומתהווים מחדש במרכז ה"חור" (מרכז היקום) כישות נעלה שהיא מודעת גם ברמת הייצוג וגם ברמת החוויה.

אחרי הרבה זמן שהתודעה חוותה את עצמה כוואקום, ככוכבים, כמרחב וכזמן, נוצר מצב בו התודעה רוצה לחקור ולהבין טוב יותר את החוויה.
כך נוצרו בני האדם כחלק מהיקום שמנסה להבין את עצמו ושהחוויה הינה החלק המרכזי בחייו.

על תהליך החוויה הזה של בני האדם עוד נדון בהמשך…

כל הכתוב בפוסט זה הינו השערה פילוסופית של כותב הפוסט שנובעת מהתבוננות בחיים ובקיום – אשמח אם תעזרו לי לפתח זאת בתגובות או במייל.

2 תגובות

1 רביב { 07.27.10 ב 11:37 }

http://www.ashlagbaroch.org/Pticha/Pticha.pdf

[Reply]

admin Reply:

מעניין… הייתי שמח לשמוע גם דעה משלך (משהו מקורי). על העניין.
דיון עם חז"ל אני לא יכול לפתוח אבל איתך אולי כן.

[Reply]

שלח תגובה