על רוחניות, החיים ודברים מעניינים
Random header image... Refresh for more!

מהו ה"אני"

בפוסט זה אנסה לענות על שאלה מורכבת ביותר: מהו הדבר הזה שאנו מכנים "אני".
זו לא שאלה פשוטה כלל; האם אני זה הגוף שלי? המוח שלי?  ואולי זה הנשמה שלי?
כשאני אומר: אני רוצה כוס קפה – מי זה אותו "אני"? וכשאני אומר "אני עייף" האם זה אותו "אני" שרצה כוס קפה קודם לכם? והאם זה אותו "אני" שרוצה להצליח בחיים" או זה שרוצה ילדים?
עוד דוגמאות: כשאני כועס, מיהו אותו "אני" שכועס, האם זה אותו "אני" שמאוהב בבחורה היפהפיה שזה עתה יצאתי איתה לדייט?

השאלה המהותית פה: האם יש שם משהו אחד אמיתי שאתם יכולים לקרוא "אני"?

מובן שלא – זה כל הזמן משתנה. זה כאילו יש לנו כמה אישייות (איך אומרים אישיות ברבים?) – אבל רק בגלל שאנחנו בתוך גוף אחד אנחנו לומדים להגיד לעצמנו שאנחנו מישהו אחד- אני.

אז מה זה ה"אני" הזה?

אז ככה: "אני" זה מה שנמצא "בי" (בתוך גופי) באותו הרגע

הדבר שלו אנו קוראים "אני" זה כל מחשבה, חווייה, רגש, מצב תודעה או כל דבר שמשתקף או מיוצר או קורה בי ברגע נתון.
כלומר אם אני כועס – אז באותו הרגע אני זה הכעס (הכעס שלי)
אם אני מאוהב – באותו הרגע אני זה האהבה,
אם אני חושב – באותו הרגע אני זה המחשבות,
ואם אני מודע – באותו הרגע אני זה השתקפות הדברים אליהם אני מודע (פוסט על מודעות יפורסם בקרוב).

ניתן לראות שאין דבר אמיתי שניתן לקרוא לו אני.
האגו (או המיינד) שכל כך בטוח בעצמו – למעשה בטוח בפנטזיה. הוא חושב שהוא ה "אני" וזה נכון באותו הרגע אבל כשהוא מפסיק לחשוב את זה ועושה משהו אחר כגון להתעצבן, אז ה"אני" זה כבר משהו אחר – עצבים.
"אני" זה מילה שבאה לבטא את מה שקורה בתוך גוף מסוים באותו הרגע אבל זה אמור להיות אמצעי ולא מטרה.
עובדה זו נובעת מראייה שכל הזדהות עם איזשהו "אני" אבסולוטי והשגת דברים "בשבילי" בלבד – בסופו של דבר רק פותחת איזשהו תיאבון בלתי נגמר וגורמת בסופו של דבר לסבל.

לעומת זאת – כש"אני" פועל להשגת דברים כדי לשרת מטרות נעלות יותר (וזה כבר מושג סובייקטיבי לחלוטין) מובילה לתחושות טובות. שימו לב איך אתם מרגישים לאחר שנתתם מעצמכם, בין אם לנזקקים, למבקשים או למטרה טובה (בעיניכם).

פוסט זה אמור לפתוח דיון. אשמח אם תגיבו \ תשאלו \ תביעו דעה שתתרום לדיון ציבורי על שאלות מהותיות כאלה.

3 תגובות

1 הרידס { 08.06.10 ב 15:57 }

הי רן,
אתה כותב:
אם אני כועס – אז באותו הרגע אני זה הכעס (הכעס שלי)
אם אני מאוהב – באותו הרגע אני זה האהבה,
אם אני חושב – באותו הרגע אני זה המחשבות,
ואם אני מודע – באותו הרגע אני זה השתקפות הדברים אליהם אני מודע
הייתי מנסח את זה אחרת:
כשאני כועס אני באותו הרגע חווה חוויה ישירה של כעס.
כשאני מאוהב אני חווה באותו הרגע חוויה ישירה של אהבה
כשאני חושב אני חווה באותו הרגע חוויה ישירה של חשיבה
וכשאני מודע אני חווה באותו הרגע חוויה ישירה מודעות
אבל מיהו זה שחווה את כל החוויות האלה?
מיהו זה שמודע למחשבות, לרגשות ולתחושות?
כי האובייקטים המנטלים באים וחולפים אבל מיהו זה החווה אותם?
אתמול מישהו ציטט את מוג'י שאמר:"אתה לא יכול למצוא את זה או לראות את זה אבל אתה יכול להיות את זה."
מי זה אתה?

[Reply]

admin Reply:

הי הרידס ותודה על התגובה המעניינת.
משתמע ממה שאתה אומר ש"אני" זה החוויה. ואז כמובן עולה השאלה אבל מי חווה את החווייה.
אני לא מנסה להסביר פה איזהשהו "אני" מטא פיזי שהיה קיים לפני שנולדתי וימשיך להתקיים גם אחרי. (למרות ששאלה זו היא מהותית ותיחקר בהתאם). אני מדבר על ה"אני" הרגיל של אנשים ביומיום.
אני זה אני. זה בדיוק ההסבר: אני הוא זה שמודע, כועס, אוהב וכו'-
אני זה בפשטות – הרגע הזה.
בפיזיקה כל מאורע מתארים בזמן ובמקום: היקום כולו מתואר כ- "מרחב-זמן"
אם כך – "אני" זה "כאן" (בי) ו- "עכשיו" (תמיד)

[Reply]

2 סרגיי { 08.22.10 ב 23:07 }

לפעמים המוח יוצר תחושת נפרדות. לפעמים הוא יוצר הזדהות עם אובייקט מנטלי. לפעמים הוא לא יוצר עצמיות והזדהות. בכל מקרה תמיד יש מה שיש.
אם אתה רוצה יותר מהפשטות של מה שיש אז אתה התודעה- היכן שמופיע היש שנקלט ע"י חיישני הגוף ומעובד ומאוגד לחוויית מציאות ע"י המוח. במובן הזה אתה מראה, ומראה היא לא מה שמשתקף בה אלא היא מראה. היא גם לא בוחרת האם לשקף או מה יופיע מולה. בכל זאת, רוב הזמן המוח יגרום להזדהות של התודעה עם אובייקטים מנטליים. מאחר והמוח שלנו מתפקד כרגיל בדרך כלל אז כמעט תמיד תהיה תחושת נפרדות, תחושת בחירה והזדהות בתור האני היומיומי ולא משנה מה תחשוב על "מי אני".
תשלים עם זה שלא ניתן לדעת מה יהיה, ואין מי שיכול לקבוע את המצב התודעתי כי האני זה חלק ממה שקורה, ואז משהו מעניין יקרה.

[Reply]

שלח תגובה