על רוחניות, החיים ודברים מעניינים
Random header image... Refresh for more!

מהו ה"אני"

בפוסט זה אנסה לענות על שאלה מורכבת ביותר: מהו הדבר הזה שאנו מכנים "אני".
זו לא שאלה פשוטה כלל; האם אני זה הגוף שלי? המוח שלי?  ואולי זה הנשמה שלי?
כשאני אומר: אני רוצה כוס קפה – מי זה אותו "אני"? וכשאני אומר "אני עייף" האם זה אותו "אני" שרצה כוס קפה קודם לכם? והאם זה אותו "אני" שרוצה להצליח בחיים" או זה שרוצה ילדים?
עוד דוגמאות: כשאני כועס, מיהו אותו "אני" שכועס, האם זה אותו "אני" שמאוהב בבחורה היפהפיה שזה עתה יצאתי איתה לדייט?

השאלה המהותית פה: האם יש שם משהו אחד אמיתי שאתם יכולים לקרוא "אני"?

מובן שלא – זה כל הזמן משתנה. זה כאילו יש לנו כמה אישייות (איך אומרים אישיות ברבים?) – אבל רק בגלל שאנחנו בתוך גוף אחד אנחנו לומדים להגיד לעצמנו שאנחנו מישהו אחד- אני.

אז מה זה ה"אני" הזה?

אז ככה: "אני" זה מה שנמצא "בי" (בתוך גופי) באותו הרגע

הדבר שלו אנו קוראים "אני" זה כל מחשבה, חווייה, רגש, מצב תודעה או כל דבר שמשתקף או מיוצר או קורה בי ברגע נתון.
כלומר אם אני כועס – אז באותו הרגע אני זה הכעס (הכעס שלי)
אם אני מאוהב – באותו הרגע אני זה האהבה,
אם אני חושב – באותו הרגע אני זה המחשבות,
ואם אני מודע – באותו הרגע אני זה השתקפות הדברים אליהם אני מודע (פוסט על מודעות יפורסם בקרוב).

ניתן לראות שאין דבר אמיתי שניתן לקרוא לו אני.
האגו (או המיינד) שכל כך בטוח בעצמו – למעשה בטוח בפנטזיה. הוא חושב שהוא ה "אני" וזה נכון באותו הרגע אבל כשהוא מפסיק לחשוב את זה ועושה משהו אחר כגון להתעצבן, אז ה"אני" זה כבר משהו אחר – עצבים.
"אני" זה מילה שבאה לבטא את מה שקורה בתוך גוף מסוים באותו הרגע אבל זה אמור להיות אמצעי ולא מטרה.
עובדה זו נובעת מראייה שכל הזדהות עם איזשהו "אני" אבסולוטי והשגת דברים "בשבילי" בלבד – בסופו של דבר רק פותחת איזשהו תיאבון בלתי נגמר וגורמת בסופו של דבר לסבל.

לעומת זאת – כש"אני" פועל להשגת דברים כדי לשרת מטרות נעלות יותר (וזה כבר מושג סובייקטיבי לחלוטין) מובילה לתחושות טובות. שימו לב איך אתם מרגישים לאחר שנתתם מעצמכם, בין אם לנזקקים, למבקשים או למטרה טובה (בעיניכם).

פוסט זה אמור לפתוח דיון. אשמח אם תגיבו \ תשאלו \ תביעו דעה שתתרום לדיון ציבורי על שאלות מהותיות כאלה.

אוגוסט 5, 2010   3 תגובות

מהו המיינד

המיינד שלנו הוא מעין ישות שקיימת במוח. מדוע אני אומר שזה מעין ישות? משום שיש למיינד מאפיינים של ישות – הוא מתפקד כישות נפרדת ומחפש כיצד לשרוד.

המיינד הינו הייצוג של הגוף במוח. זהו אותו חלק בנו שמתבסס על העבר (או נסיון העבר), על התניות ועל הרצון לשמר דברים. הוא מפחד משינוי ומבוסס על המוכר והידוע.

המיינד מתבסס על כובד ולכן תמיד ימשוך אותנו למטה. המטרה של למשוך אותנו למטה היא כדי שלא נעוף לכיוונים לא רצויים. (כמו עוגן שמונע מהספינה לזוז בגלל זרמים)

2 דברים עיקריים מניעים את המיינד: סיפוקים גופניים ופחד.

זהו אותו חלק בנו ש"מדבר" אלינו במחשבות ומוסווה כשיקול דעת. זה החלק שיגיד לנו לא לקחת סיכונים מיותרים, לא לעשות דברים שאנו לא רגילים אליהם, לא לנסות דברים חדשים אם הם לא נראים בטוחים או נוחים.

זה החלק שדוגל בנוחות ולכן זה אותו חלק בנו שלדוגמא ימנע מאיתנו לצאת לטיול בטבע כי לא יהיה שם נוח: אין שם שירותים, אין מיטה, אין מתקני רחצה וכו'

זוהי המחשבה שתמנע מאיתנו לעשות ספורט היום כי "עבדנו קשה" ואין לנו כוח עכשיו.

זה בדיוק החלק שגורם לנו להתבלבל בין רצון לבין תאווה (או תשוקה – איך אומרים בעברית craving)

היתרונות של המיינד הם שהוא מונע מאיתנו להיות קלי דעת או תמימים – זה חיוני להשרדות. למעשה המיינד קיים כדי לפתור בעיות הקשורות בהשרדות ובשמירה על הגוף.

החסרונות של המיינד: מכיוון שהוא מתבסס על פחד (בעיקר מהלא מוכר) זהו גורם רב השפעה על כל ההחלטות שלנו – הוא מונע מאיתנו לעשות שינויים דרסטיים בחיים וגורם לכל החיים שלנו "להישאר על אותו מסלול".

כמו כן מכייון שהמיינד מורכב בעיקרו מהתניות עבר – הוא אחראי לזכרון של כל הכאב והסבל בחיים שלנו ודואג להזכיר לנו אותם כל פעם שאנו רוצים לקבל החלטה שקשורה בגירויים אסוציאטיביים.

המיינד – מכיוון שקיים במוח – לא יכול לקבל את המציאות כמו שהיא – הוא תמיד יציע אלטרנטיבות למציאות שמבוססות על הזכרון ועל לקחי עבר. אי קבלת המציאות זה אחד הגורמים העיקריים לסבל של האנושות ועל כך נדבר בפוסטים הבאים

יוני 22, 2010   4 תגובות