על רוחניות, החיים ודברים מעניינים
Random header image... Refresh for more!

בראשית

בראשית הייתה קיימת רק תודעה. ללא מרחב וללא זמן. לא היה לזה גודל, לא היה לזה צבע ולא עבר שום זמן כך שהכל "קרה בבת אחת"

כפי שהוגדר בפוסט הקודם: הכול היה מיוצג בתודעה: כל מה שקרה, כל מה שקורה ברגע זה (אתם קוראים את הפוסט הזה) וכל האפשרויות של העתיד. הכל היה מיוצג.

לתודעה היה חסר משהו כדי שהיא תוכל להיות מושלמת.
הדבר שהיה חסר לתודעה זה חוויה: אם הכל קיים בתודעה, ניתן רק להיות מודע אליו, לא ניתן לחוות אותו. ("יש הבדל גדול בין לדעת את הדרך וללכת בדרך…")
ולכן התודעה הייתה צריכה ליצור חוויה.

השאלה הגדולה היא: איך תיצור התודעה משהו חדש אם כבר הכל קיים בה? איך משהו מושלם יכול להוסיף משהו אל עצמו? הרי זה כבר מושלם.
כמובן שזה בלתי אפשרי.

ולכן במקום להוסיף, התודעה פערה בעצמה חור (להחסיר במקום להוסיף, לא שהיו ברירות כלשהן). מעין "פצע".
החור הזה שנפער בתודעה הינו המפץ הגדול כפי שאנו מכירים אותו או יותר נכון "הקריעה הגדולה" והיווצרות החומר.

מכיוון שדברים שואפים לאיזון – הוואקום שואב אליו מה-"יש" ולכן אל תוך הוואקום הזה נשאבים חלקים מהתודעה, עוברים תהליך של חווייה ומתהווים מחדש במרכז ה"חור" (מרכז היקום) כישות נעלה שהיא מודעת גם ברמת הייצוג וגם ברמת החוויה.

אחרי הרבה זמן שהתודעה חוותה את עצמה כוואקום, ככוכבים, כמרחב וכזמן, נוצר מצב בו התודעה רוצה לחקור ולהבין טוב יותר את החוויה.
כך נוצרו בני האדם כחלק מהיקום שמנסה להבין את עצמו ושהחוויה הינה החלק המרכזי בחייו.

על תהליך החוויה הזה של בני האדם עוד נדון בהמשך…

כל הכתוב בפוסט זה הינו השערה פילוסופית של כותב הפוסט שנובעת מהתבוננות בחיים ובקיום – אשמח אם תעזרו לי לפתח זאת בתגובות או במייל.

יולי 7, 2010   2 תגובות

הגבלת התודעה לתפקיד האמיתי (או פונקציונליות)

בפוסט זה אני מתכוון להסביר לכם מדוע אנו בני האדם פונקציונליים ליקום או – מהו התפקיד האמיתי שלנו.

יש לבני האדם תפקיד אמיתי כלשהו, כלומר – אנו פונקציונליים לטבע. בטבע הכל פונקציונלי, הכל קיים כי הוא חשוב לפעילות של משהו אחר. ככה עובד הטבע.

התודעה שלנו תמיד מוגבלת לתפקיד האמיתי אותו אנו מבצעים ללא ידיעתנו. מדוע זה ככה? כי אם נדע את התפקיד האמיתי שלנו סביר להניח שנוכל להטיל בו ספק ולהפסיק לבצע אותו ואז לא נהיה דרושים יותר. כלומר זה כאילו נבראנו למטרה מסוימת וכל היכולות, הכשרונות והמחשבות שלנו מוגבלים ומכוונים למטרה זו.

דוגמא: התאים בגוף שלנו: התפקיד של תא עצב הוא לקבל גירויים (אותות חשמליים) מתאי עצב אחרים ולהעביר אותם הלאה. תא בגוף שלנו לא יכול להחליט שהוא לא רוצה לעשות את התפקיד שלו. אם הוא היה מחליט את זה הגוף היה נפטר ממנו או דוחה אותו. התא לא יודע שהתפקיד שאותו הוא ממלא חשוב לתפקיד גדול הרבה יותר, ושהוא חלק, אמנם קטן אבל חלק בגוף שלנו. התודעה של התא מוגבלת לתפקיד אותו הוא ממלא.

דוגמא נוספת: נמלים: נמלים בנויות כדי לשרת את הקן, הן לא חושבות. הן ילחמו, יעבדו כל חייהן ויתנו מה שצריך והכל כדי להגן על המלכה להשרדות הקן. נמלה לא יכולה לחשוב על עצמה. זה בגלל שהתפקיד האמיתי תמיד מעל התודעה. ה"יצור" האמיתי פה זה כל הקן שמתפקד כיצור חי אחד. אולי אנחנו רואים את זה כנמלים בודדות אבל גם אם זה לא "יחידה סגורה" ברור שיש פה "סופר אינטלגנציה" שגורמות לקן נמלים לנהוג כגוף לכל דבר.

אז כמו שהתאים בגוף שלנו לא יודעים שהם עובדים כל החיים כדי שאנחנו נוכל להתקיים, וכמו שהנמלים עובדות כל החיים כדי שהקן יוכל להתקיים, כך גם בני האדם קיימים כדי שהישות שמעלינו תוכל להתקיים. אלוהים? טבע? יקום? כל עוד אנו חיים לא נוכל לדעת כי זה מעל התודעה שלנו – ככה זה בנוי…

מה שכן ניתן להסיק מפה זה שכל עוד אנו "טובים" (זוכרים את הפוסט הקודם על טוב ורע?) לישות שכחלק ממנה אנו מתפקדים, או לרציונאליים שבינינו תנו לי לנסח מחדש: כל עוד אנו טובים לסביבה בה אנו חיים – נשאר חיים. (כמו עם התא ועם הנמלה – כל עוד הם ממלאים את תפקידם – הם ישארו שם)

אז אם הגוף הגדול יותר (זה שאנו רק "תא" בו) הוא כדור הארץ – האם אנו טובים לכדור הארץ? האם אנו מנסים להאריך ולשפר את תנאי המחייה ותוחלת החיים של כדור הארץ?

יוני 16, 2010   12 תגובות

טוב ורע

טוב ורע זה מושגים מאד מופשטים ולרוב הם משתנים מאדם לאדם – מה שטוב לאדם אחד יכול להיות רע לאדם אחר.

מה שאני מתכוון לעשות פה זה להסביר לכם מה זה בדיוק טוב ורע.

בספר בראשית כתוב שבגן העדן היו שני עצים: עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. אנשים בטעות קוראים לזה עץ הדעת אבל בספר בראשית כתוב במפורש: עץ הדעת טוב ורע. לאחר כל העניין עם הנחש ואכילת פרי עץ הדעת טוב ורע אלוהים אמר: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם… כלומר מאותו הרגע נוספה לאדם היכולת לחוש טוב ורע. ממש כמו אלוהים!

טוב ורע הם למעשה התוצאה המתקבלת בהרגשה כתוצאה מהתאמה או חוסר התאמה של גירויים אצל בני אדם: אצל כל בני האדם יש מעין "מנעולים". המנעולים הללו מתעצבים ע"י התניות (כלומר דברים שלמדנו בדרך ה- "אילוף"), הרגלים ומגבלות הגוף אבל עוד לפני כן – ל"מנעולים" הללו יש עיצוב ראשוני הקשור בטבע האמיתי שלנו.

הגרויים שאנו מקבלים הם כמו מפתחות. אם המפתח מתאים למנעול – נפתחת דלת של תחושות טובות (ברמה כזו או אחרת) – זה נקרא "טוב". אם גירוי מסויים לא מתאים למנעולים, משתחררת מעין "תגובת הגנה" כלומר תחושות לא נעימות בגוף או ברגש – זה נקרא "רע"

כך שלמעשה "טוב ורע" זה בעצם "מתאים" ו- "לא מתאים".

ניקח שתי דוגמאות: דוגמא ראשונה הורים שמעידים על הילד שלהם שהוא "ילד טוב". הם מתכוונים שההתנהגות שלו מתאימה לציפיות \ רצונות שלהם. (לעומת "ילד רע" שההתנהגות שלו לא מתאימה לציפיות \ רצונות שלהם).

דוגמא שנייה: "הרגשה טובה". אנו מגדירים הרגשה טובה כאשר תחושות נעימות מציפות את גופינו הן פיזית והן מנטלית.

"הרגשה רעה" אנו מגדירים כאשר תחושות לא נעימות, מציקות או כואבות מציפות את גופינו.

"נעים" זה כמו "מתאים" ברמה הגופנית.

הפונקיונליות של טוב ורע היא שהם נותנים לנו את היכולת לנתב את חיינו בהתאם לטבע האמיתי שלנו. כלומר לעצב את חיינו כפי שהטבע האמיתי שלנו אמור להכתיב לנו – אל הטוב אותו אנו חווים כמתאים.

בעייה קטנה היא שכפי שאמרנו – גם התניות, הרגלים ומגבלות הגוף מכתיבים לנו טוב ורע.

השאלה האמיתי היא איך נדע להבדיל בין טוב או רע שמגיעים מהטבע שלנו ואמורים לכוון אותנו בחיים לבין טוב ורע המגיעים ממקומות של מגבלות הגוף האנושי.

כל זאת ועוד בפוסט הבא.

יוני 8, 2010   אין תגובות